התמודדות עם אבל 

בכל נקודה בחיים אנחנו עלולים לאבד מישהו שיקר לנו – הורה, ילד, בן זוג, חבר קרוב או אפילו חיית מחמד. על אחת כמה וכמה כשאנו מזדקנים, וכשהסביבה שלנו מזדקנת. האבל שמגיע לאחר האבדן הוא אמיתי וטבעי, והוא כואב מאוד. קל מאוד להכחיש את האבל כדי להימנע מהכאב, אך הרבה יותר חשוב ובריא לנפש לקבל את רגשות הכאב והחוסר, ולהתמודד עמם באופן מודע ומכוון.

הפסיכולוגית שרון אוברייאן חקרה את נושא ההתמודדות עם אבל, ובסיוע אנשים רבים אשר שיתפו אותה בחוויות האבל הפרטיות שלהם, הצליחה לבנות מודל בעל חמישה שלבים, שעל ידי יישומו ניתן לעבור את האבל בצורה קלה יותר ולחזור לחיות חיים מלאים וטובים גם לאחר האובדן.

1. למדו לקבל את העובדה שהאובדן אמיתי

השלב הראשון לאחר אובדן של אדם קרוב הוא דחף לנסות להדחיק ולהכחיש את האובדן. הכחשה כזו יכולה לנוע בין הפחתת חשיבותו של האובדן, שהוא כביכול אינו משמעותי, ועד לשקיעה בהזיה שהאדם או החיה שנפטרו עדיין חיים. חשוב להבין את מה שקרה מבחינה שכלית יותר מאשר מבחינה רגשית, ולהפנים את עובדת המוות.

2. זה בסדר להרגיש כאב

כאב האבל יכול להיות גם פיזי וגם רגשי, וקשה מאוד להימנע ממנו. הכחשת כאב האבל עלולה להביא להופעת סימפטומים פיזיים ממש, שיכולים להאריך את תהליך האבל הנפשי. אנשים מסוימים יעדיפו להימנע מהאבל על ידי יצירת תעסוקות שונות לעצמם או אל ידי נסיעה לטיול; אחרים יעדיפו לצמצם את האבל על ידי האדרת הנפטר ויסרבו לחשוב עליו מחשבות שליליות; ואחרים יעדיפו להשתיק את הכאב בעזרת תרופות או אלכוהול. להרגיש את הכאב זה אמנם קשה מנשוא, אך זהו שלב קריטי לקראת ההחלמה ממנו.

3. הסתגלו לחיים ללא הנפטר

כשמישהו קרוב לנו נפטר, גם אנחנו מאבדים חלק מאיתנו ומסגנון החיים שהיינו מורגלים אליו, שהנפטר היווה חלק ממנו. כשאנחנו מתאבלים על יקירנו, אנחנו מתאבלים גם על החלקים הללו בחיינו שלעולם לא יהיו אותו הדבר, שהשתנו בשל לכתו של יקירנו. גם כאשר חיית מחמד הולכת לעולמה, אנו מתגעגעים לחברתה אך גם לעובדה שהיא היוותה חברה נאמנה ובת לוויה למשחקים ולטיולים. ההתאבלות על החוויות המשותפות שהיו לנו עם יקירינו יכולה להכאיב כמו ההתאבלות על הנפטר עצמו. זה טבעי וזה בסדר להרגיש ריקנות, אך חלק מתהליך ההחלמה מחייב השלמה עם החוסר הזה והכנסת פעילויות אחרות ואנשים אחרים לחיינו – מה שיכול לפתוח דלתות לאהבות וחברויות חדשות.

4. מצאו מקום חם בלב לזיכרונות, ודעו להמשיך הלאה

"להמשיך הלאה", או לחזור ליהנות מהחיים שאינם כוללים את הנפטר, יכולים להיתפס אצל אנשים מסוימים כבגידה בנפטר. זוהי מחשבה לא נכונה ולא בריאה עבורכם, שעדיין חיים. הזיכרונות מיקירכם נשארים איתכם לתמיד, גם שנים לאחר מותם, וזה בסדר להרגיש ולכאוב את הזיכרונות הללו. חשוב ללמוד להעריך את הזיכרונות אך לא לתת להם להשתלט עליכם. מצאו את הפינה החמה בלב כדי לשכן אותם בה. הפינה יכולה להיות דמיונית, מוחשית (למשל קופסה עם מכתבים ותמונות), או פיזית (מקום שאפשר לבקר בו). או אז חזרו חזרה לחייכם ומצאו אושר בחוויות חדשות.

5. ומה עושים עם הרגשות?

עבור אנשים רבים, החלק הקשה ביותר של אובדן של אדם קרוב הוא להבין מה לעשות עם כל האהבה והרגש שנותר להם כלפי יקירם. הזכירו לעצמכם שאינכם חייבים להפסיק לאהוב מישהו רק משום שהוא כבר אינו איתכם. כאשר זיכרון צף ועולה, שלחו בחזרה מחשבה אוהבת ודעו שאתם נאהבים בחזרה. המחשבה הזאת תיתן לכם כוח להמשיך ולהתקדם במסע.

אגודת קשת - בתי אבות, בית אבות סיעודי